עַד הַקָּצִיר. כְּתִיב. עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וְאַתְּ אֲמַר כֵּן. מַה דְהַהוּא קִרְייָא בַּדָּרוֹם הוּא. מַתְנִיתָא בַּגָּלִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה נקרא. גשם שמה רביעה ע''ש שרובעת לארץ:
ויש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דסבר לה כר' יוסי בבבלי דף ס''ג דחשיב זמני רביעה בי''ז במרחשון ובכ''ג ובר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובו ב' רביעיות:
עד שיגיע זמן רביעה. ראשונה:
כל דבר שתלוי ברביעה. הדבר שנדר ממנו תלוי בו שמים עד שתרד רביעה שניה שהיא רביעה בינונית ומסתמא דעתו על הבינונית:
כתיב עד כלות קציר השעורים וגו' ואת אמר כן. בתמיה דקציר חטים לבד קרוי קציר:
מה דהוא קרייה בדרום היא. קרא מיירי בדרום א''י דשכיחי שעורים טובא ומתני' בגליל מיירי דלא שכיחי שעורים כולי האי והכל לפי מקום הנודר:
הלכה: עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵה הַקַּיִץ כול'. כַּלְכָּלוֹת. מַה. כַּלכָּלוֹת שֶׁלַּתְּאֵינִים. כַּלכָּלוֹת שֶׁלָּעֲנָבִים. 27b נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. אִית לָךְ מֵימַר. מַקְצוֹעוֹת תְּאֵינִים וְלֹא מַקְצוֹעוֹת עֲנָבִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חַד טְעִין צִימּוּקִין אָעַל לְטִיבֵּרִיָּא. שָׁאַל גַּמְלִיאֵל זוּגָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. אָמַר לֵיהּ. אֵין כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשָׂה מַשּׂוּי אֶחָד שֶׁל צִימּוּקִין. אֶלָּא כֵן אָמַר לֵיהּ. אֵין מָקוֹם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה מַשּׂוּי אֶחָד שֶּׁל צִימּוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. מהמתני' נשמע שכל א' קרבן בפני עצמו הוא דתנינן תמן בפ''ב דיומא תמיד קרב בתשעה כו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים מפני שבין הערביים היה צריך להוסיף גיזר אחד כדדריש לה התם מקרא דכתיב וערכו עצים על האש כו' וכדמסיק כדי לרבות בעצים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
תמן תנינן. בפ''ו דשקלים ואיידי דרבי יוסי בעי כגוונא דר''ז מייתי לה הכא:
גמ' עד הגשם. מאי לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
נישמעינה מן הדא. דקתני עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות אית לך מימר מקצועות תאנים ולא מקצועות ענבים בתמיה שהרי ענבים גם כן דרכן לייבשן ולעשו' מהן צמוקין ושייך שפיר מקצועות לגבייהו וכן כלכלות ואסור עד שיגיע הבציר:
נישמעינה מן הדא. כלומר דדחי לה הש''ס דאין הכי נמי מקצועות תאנים דוקא ולא של ענבים משום דלא שכיחא כולי האי לעשות צימוקין מן הענבים ולא היה דעתו אלא עד זמן המקצועות של תאנים וכדשמעינן מהאי מעשה דלא שכיחי כ''כ:
חד טעין צימוקין. משאוי אחד של צימוקין נכנס לטבריא:
גמליאל זוגא. כך שמו וכה''ג מצינו בריש פרק ב' דערלה ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא כו' ושאל לו אם חוששין להן משום דמאי:
אין כל א''י כו'. ומח''ל הן ואין חוששין להן:
(חסר כאן והגהתי כמו שהוא שם) ואין כל א''י עושה משאוי אחד של צימוקין. בתמיה אלא כן א''ל אין מקום בא''י עושה משאוי אחד צימוקין ולא חיישינן שמא מסמוך לטבריא הן אלא ודאי ממקומות הרבה הביאו והילכך תלינן לקולא שמא מח''ל הן דבדמאי הקלו ועכ''פ שמעינן מינה דלא שכיחי צימוקין כ''כ כמו דבלה של תאינים ומקצעות של תאנים קתני בדוקא וכן כלכלה של תאנים ולא של ענבים. ובבבלי פליגי בה תנאי בברייתא והל' כת''ק וכדמסיק הכא:
גמ' כלכלות. ובעי הש''ס מה הן הכלכלות של תאני' או של ענבי' משום שהבציר סמוך אחר הקיץ ומבעיא ליה אם אסור כל זמן הקיץ עד שיגיע הבציר של ענבים:
נָדַר מִן הַקַּיִץ בַּגָּלִיל וְיוֹרֵד לוֹ לַעֲמָקִים. אַף עַל פִּי שֶׁבִּיכֵּר קַיִץ בָּעֲמָקִים אָסוּר עַד שֶׁיְּבַכֵּר בַּגָּלִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''מ כדעתיה כו'. ר''מ ור''י במתני' לשיטתייהו אזלי דפליג בפ''ק דתענית עד אימתי שואלין את הגשמים לר' יהודה עד שיעבור הפסח ותו לא זמן גשמים הוא והילכך עד שיפסקו הגשמים עד שיעבור הפסח הוא ולר''מ עד שיצא ניסן כולו:
אסור עד שיבכר בגליל. שהכל לפי המקום שעמד שם בשעת נדרו. בבבלי דף ס''ב. ובין להחמיר ובין להקל כגון שהלך למקום שמאחרין לבכר:
נדר מן הקיץ בגליל וירד לו. אח''כ לעמקים:
משנה: עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיְּהוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָהּ שֶׁלָּֽרְבִיעָה. עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסַן כּוּלּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שיעבור הפסח. והלכה כר' יודה:
עד שיצא ניסן כולו. שעד אותו זמן רגילין גשמים לירד:
עד שיגיע זמנה של רביעה. אע''פ שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר:
מתני' עד הגשמים עד ש י ה ו הגשמים. באיזה לשון שאמר אסור עד שתרד רביעה שניה שג' זמנים של רביעה הן ומסתמא שניה קאמר שאינה מקדמת כ''כ כמו הראשונה ולא מאחרת כמו השלישית:
הלכה: עַד הַגְּשָׁמִים כול'. רִבִּי זְעוּרָא בָעֵי. אָמַר. עַד הַגֶּשֶׁם. אָסוּר עַד שֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם אַחֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים. לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. רִבִּי יוֹסֵי בִּרְבִי אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הֲרֵי עָלַי עֵץ. מֵבִיא גֵּיזָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. וּשְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. כְּדֵי לְרַבּוֹת בָּעֵצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. מהמתני' נשמע שכל א' קרבן בפני עצמו הוא דתנינן תמן בפ''ב דיומא תמיד קרב בתשעה כו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים מפני שבין הערביים היה צריך להוסיף גיזר אחד כדדריש לה התם מקרא דכתיב וערכו עצים על האש כו' וכדמסיק כדי לרבות בעצים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
תמן תנינן. בפ''ו דשקלים ואיידי דרבי יוסי בעי כגוונא דר''ז מייתי לה הכא:
גמ' עד הגשם. מאי לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
נישמעינה מן הדא. דקתני עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות אית לך מימר מקצועות תאנים ולא מקצועות ענבים בתמיה שהרי ענבים גם כן דרכן לייבשן ולעשו' מהן צמוקין ושייך שפיר מקצועות לגבייהו וכן כלכלות ואסור עד שיגיע הבציר:
נישמעינה מן הדא. כלומר דדחי לה הש''ס דאין הכי נמי מקצועות תאנים דוקא ולא של ענבים משום דלא שכיחא כולי האי לעשות צימוקין מן הענבים ולא היה דעתו אלא עד זמן המקצועות של תאנים וכדשמעינן מהאי מעשה דלא שכיחי כ''כ:
חד טעין צימוקין. משאוי אחד של צימוקין נכנס לטבריא:
גמליאל זוגא. כך שמו וכה''ג מצינו בריש פרק ב' דערלה ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא כו' ושאל לו אם חוששין להן משום דמאי:
אין כל א''י כו'. ומח''ל הן ואין חוששין להן:
(חסר כאן והגהתי כמו שהוא שם) ואין כל א''י עושה משאוי אחד של צימוקין. בתמיה אלא כן א''ל אין מקום בא''י עושה משאוי אחד צימוקין ולא חיישינן שמא מסמוך לטבריא הן אלא ודאי ממקומות הרבה הביאו והילכך תלינן לקולא שמא מח''ל הן דבדמאי הקלו ועכ''פ שמעינן מינה דלא שכיחי צימוקין כ''כ כמו דבלה של תאינים ומקצעות של תאנים קתני בדוקא וכן כלכלה של תאנים ולא של ענבים. ובבבלי פליגי בה תנאי בברייתא והל' כת''ק וכדמסיק הכא:
גמ' כלכלות. ובעי הש''ס מה הן הכלכלות של תאני' או של ענבי' משום שהבציר סמוך אחר הקיץ ומבעיא ליה אם אסור כל זמן הקיץ עד שיגיע הבציר של ענבים:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁתָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְשֶׁאֵין תָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן רְבִיעָה. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה. שֶׁרוֹבַעַת לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה נקרא. גשם שמה רביעה ע''ש שרובעת לארץ:
ויש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דסבר לה כר' יוסי בבבלי דף ס''ג דחשיב זמני רביעה בי''ז במרחשון ובכ''ג ובר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובו ב' רביעיות:
עד שיגיע זמן רביעה. ראשונה:
כל דבר שתלוי ברביעה. הדבר שנדר ממנו תלוי בו שמים עד שתרד רביעה שניה שהיא רביעה בינונית ומסתמא דעתו על הבינונית:
כתיב עד כלות קציר השעורים וגו' ואת אמר כן. בתמיה דקציר חטים לבד קרוי קציר:
מה דהוא קרייה בדרום היא. קרא מיירי בדרום א''י דשכיחי שעורים טובא ומתני' בגליל מיירי דלא שכיחי שעורים כולי האי והכל לפי מקום הנודר:
קוֹנָם יַיִן וכו'. רִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיָּצָא נִיסַן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''מ כדעתיה כו'. ר''מ ור''י במתני' לשיטתייהו אזלי דפליג בפ''ק דתענית עד אימתי שואלין את הגשמים לר' יהודה עד שיעבור הפסח ותו לא זמן גשמים הוא והילכך עד שיפסקו הגשמים עד שיעבור הפסח הוא ולר''מ עד שיצא ניסן כולו:
אסור עד שיבכר בגליל. שהכל לפי המקום שעמד שם בשעת נדרו. בבבלי דף ס''ב. ובין להחמיר ובין להקל כגון שהלך למקום שמאחרין לבכר:
נדר מן הקיץ בגליל וירד לו. אח''כ לעמקים:
הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הָרִאשׁוֹן בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ וְזֶה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ. הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. סְתָמִין כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. סְתָמִין כְּמִי שֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אף הראשון במחלוקת. דחלוק היה ר' מאיר אף בראשונה:
אר''ז וכו'. כמפורש לעיל בפרק ג' הלכה ג':
גמ' הדא אמרה כו'. מפורש לעיל בהלכה א':
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא פֶּסַח אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יַיִן. אָמַר קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד הַצּוֹם אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי הַצּוֹם שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל בָּשָׂר. רִבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָאֱכוֹל שׁוּם. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָךְ אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי זֶהוּ כְבוֹדִי. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין שכל אדם שותין בלילי פסח:
עד לילי צום. כלומר בערב צום כיפור שמצוה להרבות בסעודה עי''כ:
עד לילי שבת. שעזרא תיקן שיהו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע:
קונם שאיני נהנה לך. שאיני נהנה משלך:
ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקח לבניו ולא לעצמו:
להפר את נדרו. כמו להתיר ולישנא דקרא נקט:
זה כבודי. שאפרנס בני משלי:
שאין את נהנה לי. כלומר משלי:
ר''מ אומר אסור עד שיתן. והה''נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול כדמפרש בגמרא:
הריני. מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך והלכה כחכמים:
עד ראש אדר. סתם אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון:
מתני' נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. כדמפרש בגמרא דאפילו לנודר מתחילת השנה לא אמרינן דעל סתם שנה נתכוין שהיא של י''ב חדש אלא אסור בה ובעיבורה דהיינו י''ג חדש:
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְייָן שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְייָא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יַחֲלוֹקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אְלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּנְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי''ו וְדַיּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותב סתם:
כותב תי''ו. לסימן תיניין ודיו:
ולענין שטרות כותבין באדר הראשון ובאדר השני. לאו אכתיבה קאי שכותבין אדר הראשון ואדר השני אלא ה''ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וכלומר דאדר הראשון אדר קרוי ולא שבט אף על גב דהוא התוספת כדמסיק בפ''ק דמגילה:
אבל השכיר ואח''כ עיברו לא בדא. אמרינן יחלוקו ואין להשוכ' אלא עד אדר הראשון:
א''ר הילא. אלא כך הוא כדר' הילא דדוקא שעיברו ואח''כ השכיר יחלוקו חדש העיבור ואע''ג דכבר עיברו הואיל דממונא הוא יחלוקו מפני שיכול המשכי' לומר לא נתכוונתי אלא על סתם אדר:
ומקשי הש''ס איתא חמי. בא וראה לנדרים לית את חשיש אם לא ידע מעיבור השנה אין את חושש לאוסרו עד אדר השני ולענין ממין את חשש דאמרת יחלוקו בתמיה והא על השוכר להביא ראיה שנתכוין לאדר השני דמוציא מחבירו הוא:
לענין שכר בתים לא שנייא. המשכיר בית לחבירו עד אדר אין חילוק בין עיברו קודם שהשכירו או לא ואם המשכיר אומר עד אדר הראשון והשוכר אמר עד אדר השני יחלוקו חדש העיבור:
והוא. הא דקתני במתני' אינו אסור אלא עד אדר הראשון דוקא בשנדר ואחר כך עיברו ולא היה דעתו בשעת הנדר אלא עד הראשון אבל אם כבר עיברו ואח''כ נדר לא בדא אמרו עד הראשון אלא אסור עד ראש אדר השני כיון שידע שנתעברה השנה סתם אדר אדר השני הוא:
הלכה: הָדָא אָֽמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אף הראשון במחלוקת. דחלוק היה ר' מאיר אף בראשונה:
אר''ז וכו'. כמפורש לעיל בפרק ג' הלכה ג':
גמ' הדא אמרה כו'. מפורש לעיל בהלכה א':
משנה: 28a קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין שכל אדם שותין בלילי פסח:
עד לילי צום. כלומר בערב צום כיפור שמצוה להרבות בסעודה עי''כ:
עד לילי שבת. שעזרא תיקן שיהו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע:
קונם שאיני נהנה לך. שאיני נהנה משלך:
ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקח לבניו ולא לעצמו:
להפר את נדרו. כמו להתיר ולישנא דקרא נקט:
זה כבודי. שאפרנס בני משלי:
שאין את נהנה לי. כלומר משלי:
ר''מ אומר אסור עד שיתן. והה''נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול כדמפרש בגמרא:
הריני. מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך והלכה כחכמים:
עד ראש אדר. סתם אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון:
מתני' נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. כדמפרש בגמרא דאפילו לנודר מתחילת השנה לא אמרינן דעל סתם שנה נתכוין שהיא של י''ב חדש אלא אסור בה ובעיבורה דהיינו י''ג חדש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source